שיעור ההיוון המשוקלל מחשב עלות ההון ועלות החוב, שבו כל סעיף של הון וחוב נלקחים בחשבון באופן יחסי למשקל הספציפי של כל סעיף. מקורות ההון העצמי והון זר עשויים להיות: מניות רגילות, מניות בכורה, איגרות חוב וכל חוב אחר לטווח ארוך. כאשר התנאים שווים, עלות הממוצעת המשוקללת של ההון (WACC) גודלת במקביל עם גידול האינדיקטורים הנ”ל, כגון מקדם הבטא (BETA) ושיעור התשואה על ההון העצמי, מסיבה שהעלייה במדד ה – WACC מסמנת ירידה בשווי ובסיכון גבוה יותר.
אומדן שיעור ההיוון המשוקלל ייעשה באמצעות חישוב משקולל בין הון עצמי חשבונאי או כלכלי (מתוקן) לבין חוב (הון זר) של הפירמה. בעת בניית מודל כלכלי להיוון תזרימי מזומנים (DCF) – אשר שייכים לבעלי מניות ונושים, יהיה נכון להשתמש בשיעור ההיוון המשוקלל שהוא שקלול של הסיכון אותו רואים בעלי מניות, נושים וכלל ספקי ההון לפירמה.
במהלך חישוב שיעור ההיוון המשוקלל ישנן מספר פעולות הנדרשות לביצוע:
החישוב באופן תאורתי מתבצע על בסיס דוחות כספיים חשבונאיים שעלולים להסתיר ערך שלפי מבט ראשון לא חשוף. לפי כך, נדרש לבצע התאמות מדוח מאזן חשבונאי – לדוח כלכלי. בנוסף, לעתים ניתקל במכשירים פיננסיים כגון: מניות בכורה או איגרות חוב להמרה שלא גלויים באופן חד-משמעי לאנליסט.
הנוסחה שלהלן מחשבת שיעור ההיון המשוקלל לחברות ציבוריות אשר משלמות מס על הרווחים. ישנה הנחה לחברות האלה כאשר מחשבים עלות החוב – מסיבה שתשלום מס על הרווחים מקטין עלות על החוב אשר משולם לאחר המס. במתודולוגיית אומדן שיעור ההיוון, תהליך המס נחשב למגן מס.
להלן הנוסחה לחישוב לחברות המשלמות מס על הרווחים:
(1-Tax Rate) | * | RD | * | (E + D) | / | D | + | RE | * | (E + D) | / | E | = | WACC |
E = הון עצמי בערכי שוק. שווי השוק של ההון העצמי (E) נקרא גם “שווי שוק (Market Cap)“. לדוגמה, שווי שוק של חברה א’ עומד על 12682.270 מיליון.
D = חוב בערכי השוק. החוב של החברה הוא שווי השוק של התחייבויות שלה ליום ההערכה. את שווי השוק של החוב בדרך כלל קשה לחשב, ולכן, ניתן להשתמש בדוח מאזן של החברה על מנת לחשב ולעריך חובות של החברה (D). נדרש לשלב שני נתונים 1. “החלק השוטף של חוב לטווח ארוך“. 2. “חוב לטווח ארוך“. את שני הסעיפים ניתן לחשב ממוצע ביניהם בשנים האחרונות, או להשתמש בנתונים האחרונים אשר החברה דיווחה מהדוחות האחרונים. לדוגמה, חוב בערכי השוק של חברה א’ עומד על 1951.35 מיליון.
חישוב
E = E / (E + D)
12682.270 / (12682.270 + 1951.35) = 0.8666
D = D / (D + E)
1951.35 / (1951.35 + 12682.270) = 0.1333
RE = המדד מודד את הסיכון על ההשקעה הכרוך במניה מול התשואה הצפויה על אותה ההשקעה CAPM. לדוגמה, הנתון של חברה א’ עומד על 10.91%.
RD = עלות החוב הנובע בדר”כ מהלוואות נושאות ריבית והנפקת איגרות חוב. הנתון נקבע לפי סכום ההוצאות הריבית לתקופה כלכלית ספציפית (רבעון, שנה). על מנת לחשב את הסעיף, ניתן להשתמש בסעיפי חוב לטווח ארוך המופיע בדוח מאזן, ותשלום ריבית שהברה משלמת בגין החוב Interest expense. חוב לטווח ארוך של חברה א’ המחושב לפי השנתיים האחרונות (ממוצע) – 1951.35 / תשלום ריבית במזומנים לצורך הדוגמה – 85.7 = 4.3918%
(1 – Tax Rate) = הרעיון שמסתתר מאוחרי מגן מס שעליה בתשלום ריבית בגין הון זר – תקטין תשלום מס על הרווחים מסיבה שעליה בתשלום ריבית מקטינה את הרווח התפעולי. לכאורה, ככל ששיעור המס גבוה יותר, כך עלות החוב קטנה יותר. התופעה יוצרת ממוצע של חברה א’ בשנתיים האחרונות עומד על 20.3%.
להלן נוסחה לחישוב
(1 – Tax Rate) | * | RD | * | (D + E) | / | D | + | RE | * | (E + D) | / | E | = | WACC |
(1 – 20.3%) | 4.3918% | 0.1333 | 10.91% | 0.8667 | ||||||||||
9.92% | = | WACC |
את הנתון WACC בדרך כלל משווים עם החזר הון על הון מושקע ROIC. בעת ניתוח פונדמנטלי חשוב מאוד לבדוק האם ROIC גבוה יותר באחוזים מאשר נתון ה – WACC. משמעות ההשוואה היא, שעל כל דולר שהחברה משקיעה היא מרוויחה יותר מאשר משלמת עבור עלות ההון, וההפך.
בעת ניתוח פונדמנטלי, עלות ההון מושווה לשיעור התשואה הפנימי (IRR). כדי שהפרויקט ישתלם, התשואה הפנימית צריכה להיות גדולה מאשר עלות ההון. מסיבה שנמדד שווי הצפוי של ההון החדש, יש צורך להשתמש באומדני שוק והערכות שהשוק מציג של כל רכיב, ולא בנתונים מדוחות כספיים (אשר עשויים להיות שונים באופן משמעותי). בנוסף, מקורות המימון נוספים פחות נפוצים, כגון אג”ח להמרה, מניות בכורה ניתנות להמרה וניירות ערך שונים, ייכללו בנוסחה רק אם הם נוכחים בכמויות משמעותיות, מסיבה שעלות המימון מסוג זה בדרך כלל שונה ממימון איגרות חוב רגילות ומניות.
Powered by - Wemake