מודל לתמחור נכסי הון – CAPM

Capital Assets Pricing Model

מודל CAPM מציג את הדינמיקה של מחירי המניות ותפקוד, שבאמצעותו המשקיעים יכולים להעריך את ההשפעה של השקעות בניירות הערך, על הסיכון והרווחיות של תיק ההשקעות שלהם.

הרעיון של מודל זה פותח בשנות החמישים, בארצות הברית, על ידי הארי מרקוביץ. מפתח נוסף של המודל הוא ג’ק טריניור (1961-1962) המודל קיבל שדרוג על ידי וויליאם שארפ (1964), ג’ון לינטנר (1965) ויאן מוסין (1966). מודל ה־ Capital Asset Pricing Model נחשב לאבן היסוד של תיאוריית המחירים המודרנית של השווקים הפיננסיים – יוצר מסגרת העבודה שמסבירה כיצד מחירי הנכסים הפיננסיים משקפים את התשואה הצפויה והסיכון. עיקרון חשוב שעליו הצביע שארפ, שמהווה כיום מרכיב מרכזי בניהול תיקים, הוא חשיבות פיזור תיק ההשקעות בין נכסים רבים.

להלן יעדים לשימוש במודל:

1. למה מתכוונים כאשר במתודולוגיה פיננסית מדובר בתשואה וסיכון. ואיך משקיעים מוצאים את האיזון בין תשואה לסיכון.
2. קביעת שער הניכיון בשיטת היוון תזרימי מזומנים (DCF) שיוצר כל נכס בנפרד.
3. הערכת השקעה בכל נכס בנפרד או הערכת מצב ההשקעה בנכס אשר נמצא בתיק ההשקעות.
4. הרכב ההון בין הון עצמי להון זר של הפירמה ואיך ההרכב קובע שער ההיוון לתזרים מזומנים.

להלן רשימת עקרונות של תשואה וסיכון:

1. מניות החברה עם שווי שוק גדול.
2. איגרות חוב ממשלתיות.
3. תשואה נמוכה, סיכון נמוך.
4. תשואה בינונית, סיכון בינוני.
5. תשואה גבוהה, סיכון גבוהה.
6. תשואה שלילי, סיכון גבוהה.

כולם זוכרים שכאשר הסיכון גדול יותר, כך הרווחיות גדולה יותר. לכן, אם אנו יודעים את הסיכון הפוטנציאלי של נייר ערך, אנו יכולים לחזות את שיעור התשואה. לעומת זאת, אם אנחנו יודעים את הרווחיות, אז אנחנו יכולים לחשב את הסיכון. כל החישובים מסוג זה ביחס לרווחיות ולסיכון מתבצעים באמצעות מודל לתמחור נכסי הון לטווח ארוך.

לכל מניה יש מידה מסוימת של סיכון, סיכון זה חייב להיות מכוסה על ידי הרווחיות, כך נייר ערך נשאר אטרקטיבי. על פי מודל הערכה CAPM לטווח ארוך, שיעור התשואה של כל מכשיר פיננסי (נשתמש במניות לצורך דוגמה) מורכב משני חלקים:

1. תשואה ללא סיכון.
2. פרמיה.

במילים אחרות, כל רווח מהמניה כולל רווח ללא סיכון מחושב לעתים קרובות בשיעורי אג”ח ממשלתיות, ורווח שמחושב לפי סיכון, תואם באופן אידיאלי את מידת הסיכון של נייר ערך זה. אם מדד הרווחיות עולה על מדד הסיכון, אז נייר ערך מייצר רווח גדול יותר מהצפוי על פי מידת הסיכון. ולהיפך, אם אינדיקטורים לסיכון גבוהים יותר מאשר התשואה, אז אנחנו בתור משקיעים לא צריכים נייר ערך מסוג זה בתיק ההשקעות שלנו, עדיף להימנע מהשקעה.

להלן נוסחה מתמטית לקביעת שיעור התשואה הצפויה על נכס ארוך טווח

R_E = Rf + β x (Rm – Rf)

RF = שיעור הריבית נטול הסיכון הוא שיעור תשואה על ההשקעה היפותטית עם תשלום קבוע ללא סיכון לאורך תקופת זמן שבה כל תשלום צפוי להתקיים. בדר”כ מדובר באיגרות חוב ממשלתיות של ארה”ב, אנגליה, גרמניה, שווייץ או איגרות חוב ממשלתית אחרת. (מידע על איגרות חוב של ממשלתית ניתן למצוא באינטרנט). בתור שיעור תשואה נטול סיכון גלובלי, עדיף לבחור את שיעור התשואה של אג”ח ממשלתיות ל -10 שנים.

נשים לב, שמדובר בנכס חסרת סיכון עם תשואה נמוכה ביותר. גובה התשואה הנמוכה מול גובה הסיכון הנמוך. הסיכוי לחדת פירעון של איגרות חוב ממשלתית הוא שווה היפותטית לסיכוי חדלת פירעון של המדינה עצמה.

RM = תשואה הממוצעת של השוק היא התשואת תיק המניות המאוחד (תעודת סל) . כאינדיקטור, לדוגמה, התשואה הממוצעת על המניות בתעודת סל המשמשת לחישוב מדד ידוע (מדד S&P 500, Nikkei 225 וכד’). ערכים אלה יכולים להימצא בקלות במקורות פיננסיים המספקים את המידע הנדרשת. חישוב תשואה הממוצעת הצפויה של השוק (RM – RF) מגלה את הפרמיה בגין סיכון ההשקעה במניות הנכס (הפרמיה בגין סיכון שוק נמדדת בשיעור של 5% בממוצע).

B = מכפיל BETA.

באמצעות מודל CAPM וההנחות הבאות, אנו יכולים לחשב את התשואה הצפויה של נייר ערך. לדוגמה, תשואה ללא סיכון היא 2.5% ומדד הביטא של המניה הוא 1.5. התשואה הצפויה על פני השוק היא 10%, כך שמשמעות פרמיית הסיכון של השוק היא 7.5% (10% -2.5%). לאחר ניכוי שיעור חסרת הסיכון מתשואת השוק הצפויה, וחיבור הערכים הקודמים לתוך הנוסחה (CAPM) הנ”ל – אנו מקבלים תשואה צפויה של 13.75% עבור המניות:

13.75% = 2.5% + 1.5 x (10%-2.5%)

*מודל мתמחור נכסי הון לטווח ארוך (CAPM) יכול לסייע בקביעת בבחירת המניות בתיק ההשקעות שלכם. המודל יותר אפקטיבי כאשר אנו נמצאים בכלכלת צמיחה והשווקים צומחים, ללא קשר למדינה.