מניות באוצר

מניות באוצר אלו מניות אשר נרכשו בחזרה בבורסה באמצעות תוכנית לרכישה עצמית. החברה רשאית להנפיק, לבצע רכישה חוזרת או למכור מניות לצורך ביצוע זכויות מסוימות הקשורות בהקטנת מרכיב המס, תשלום לבעלי המניות או עליית ערך של מניה בודדת. מניות אלה אינן משלמות דיבידנדים לבעלים, אין להן זכות הצבעה והן אינן נכללות בחישוב המניות שבידי הציבור. החקיקה קובעת כי החברה רשאית למכור במחיר שאינו נמוך משווי השוק ולא יאוחר משנה לאחר הרכישה. אחרת, תתקבל החלטה לצמצום ההון הרשום.

לפי שם, ניתן לחשוב כי אלה מניות של האוצר ויש להם קישור ישיר לניירות ערך ממשלתיים. אבל למעשה זה לא. הכוונה היא לא האוצר של המדינה, אלא מניות באוצר שהן ניירות ערך של החברה עצמה. או פשוט שייכים לארגון עצמו.

להלן מטרות לרכישה עצמית של המניות

• ביצוע תשלומים לבעלי המניות ללא צבירת דיבידנדים (להקטנת עלויות תקורה ותכנון מס).
• עזרה לבעלי המניות הראשיים או רכישה להנהלה עצמה.
• להגדיל את הרווח למניה, על ידי הקטנת מספר המניות שבמחזור (פחות מניות – יותר רווחים למניה).
• להגן על החברה מפני מיזוגים ורכישות לא ידידותיים (אף אחד לא יוכל לקנות יותר מ 50% אם המניות האלה כבר בחברה עצמה).
• לרשום מניות שנרכשו בחזרה על שמם של העובדים בכירים ולא להגברת מוטיבציה.
• תמיכה בנזילות או ברמת המחירים של המניות החברה בשוק המשני.
• על מנת למכור בחזרה מניות באוצר עם רווח במקרה של צמיחה בשווי שוק.
• הקטנה במספר מניות ההצבעה (נוח כאשר מגדילים זכויות והחלטות מסוימות לטובת זכויות המיעוט).

כמובן, שיש סיבות יותר מורכבות ממה שהוצג לעיל ובדר”כ קשה מאוד לגלות מה בדיוק מסתתר מאחורי ההחלטה של רכישה עצמית. על החברה לדווח לבעלי המניות בדיווח תקופתי (שנתי או רבעוני). שימו לב, כאשר החברה רוכשת מניות של עצמה בשווי שוק גבוה (גבוה יותר מערך הנקוב של החברה על פי הערכות שווי שונות), ובתדירות גבוהה ניתן לראות גידול במדד – תשואה על ההון.