ריצ'רד סלואן החוקר מאוניברסיטת מיצ'יגן פיתח את החישוב בשנת 1996. ריצ'רד טען, שדולר 1 של רווחים שהוצגו בדוחות לא שווה לדולר 1 בפועל, וזה לא דולר אחד מהרווח הנקי של החברה. מכפילי הרווח הבסיסיים לא מתייחסים לרווח תפעולי בפועל.

לדוגמה, הנפקת חוב גודל ביחס לרווח הנקי, זה סימן לא טוב. היחס Sloan Ratio מאוד פופולארי ואפקטיבי לשימוש בימינו. מסיבה שרווח תפעולי בפועל והכנסות שלא במפעילות העסקית של החברה יותר ויותר שימושיים בימינו. כל חברה שמרוויחה וגם לא מרוויחה בקלות יכולה להנפיק חובות.

להלן נוסחה לחישוב:

להלן חוקי השימוש במכפיל:

אם המכפיל Sloan Ratio נמצא בין – 10% לבין + 10% מסמן שאצל חברה הכל אפקטיבי מבחינת צבירת חובות והכנסות לא תפעוליות.

אם המכפיל Sloan Ratio גדול מ – 10% ועד – 25% או יותר נמוך מ – 10% עד – 25%, מסמן על זה שהחברה פועלת בצורה לא נורמלית מבחינת ההכנסות הלא תפעוליות.

אם המכפיל Sloan Ratio גדול מ – 25% או יותר נמוך מ – 25% ומטה, מסמן על זה שהחברה מנהלת פוליטיקה מאוד לא בריאה והכנסות נובעות מהכנסות לא תפעוליות.

משקיעי ערך רבים נוהגים להשתמש בגישה שמרנית יותר ומחפשים מניות עם מכפיל Sloan Ratio העומד בין +10% עד -10%. המחקרים שנעשו באוניברסיטת מיצ'יגן גילו שמשנת – 1962 ועד – 2001 מניות עם מכפיל Sloan Ratio שמרני העומד בין +10% ועד -10% צברו רווחיות של 18% ממוצע ב – 40 השנים הקודמות. באותה התקופה של – 40 השנים, היסטורית, כאשר נעשה מחקר 18% ממוצע שנתי, היה כמעט פי שניים מרווחיות של המדד – S&P 500.

האנליסט מחויב לבדוק ולהשוות את היחס עם החברות המתחרות ומניות מאותה התעשייה.

לפרטים נוספים, נא ללחוץ כאן.